עם עדידי ביפן – כשהדובדבן פורח

טיול אחרי צבא, חצי שנה במזרח. במהלכו קריאות מבתי עדי: “אמא בואי”. ואני, לא כל כך מתלהבת מלמצוא עצמי באיזה גסטהאוס שכוח אל בערבות נפאל ובכל פעם מסרבת בנימוס של “נראה”… ואז הגיעה ההזמנה הבלתי צפויה: “אמא, מה דעתך שנפגש בטוקיו בעוד חודשיים?”. תוך מחצית השעה היה בידי כרטיס טיסה ובחודשיים שלאחר מכן ישנתי, קמתי ונשמתי יפן. ספרים, אתרים, מסלולים, יפן בעבר ובהווה ומרוב התלהבות גם בעתיד… שמחת הפגישה של בת ואם בשדה התעופה בטוקיו, חיבוק ארוך, ניגוב דמעות של געגוע וההבנה ששלושת השבועות שלפנינו עומדים להיות חוויה מעולם אחר.

יפן – הניקיון, הסדר, האיכות והדיוק המופתי. המקדשים העתיקים בקיוטו מול האדריכלות הסופר מודרנית ברובע גינזה בטוקיו. לישון בריוקן, שהוא מלון יפני מסורתי על רצפת טאטאמי קלועה שעליה מונח פוטון ולטבול במי מעיינות באונסן, בית המרחץ היפני. להשכים קום ולמהר לרכבת המהירה  שהטיסה אותנו וגמעה מרחקים במהירות שיא. מעברים חדים בין קידמה מעוררת התפעלות למסורת עתיקת יומין. ומעל לכל זה – התמזל מזלנו. עצי הדובדבן הקדימו פריחתם וזכינו, ממש זכינו, ליהנות מיופי שאין שני לו. עדי שלי, יפן ופריחת הדובדבן היו שילוב מושלם.

?אהבתם את המאמר

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בפינטרסט