הפעם הראשונה שלי

שנות השמונים המאוחרות, אני בת עשרים וקצת, יוצאת (עם אחותי יעל, שהיא בת עשרים ועוד קצת)  מארץ הקודש לראשונה בחיי למושג הנכסף “חוץ לארץ”. היעד – פריז. הגענו בשעת ערב מאוחרת למלון קטנטן בצמוד לבניין האופרה. לעולם לא אשכח את הבוקר שלמחרת, שהתחיל בבולנז’רי בפינת Rue Vivienne ואת תצוגת המאפים, העוגות והלחמים שלא ידעתי עד אז על דבר קיומם ובעיקר לא אשכח את היופי והאסתטיקה שקראו לי מכל עבר. היו אלו עשרה ימים של שכרון חושים – השדרות, הגנים, הבניינים, הצרפתיות והצרפתים, המוזיאונים, הסיין, החנויות, חלונות הראווה, הפאר והסטייל, סטייל וסטייל שנטף מכל כיוון. שם נדבקתי בחיידק, חיידק גילוי העולם. כל מסע הוא גילוי עולמות חדשים. עולמות של תרבות, טבע, אומנות ושפה, של אדריכלות, עיצוב, חומרי בניה וריהוט חדשים, שווקים, אוכל, אורחות חיים, תרבות מגורים והחשוב מכל –  אנשים. התבוננות בכל אלה דרך עדשת המצלמה ו”הקפאת רגעים”, מעצימה עד מאוד את החוויה. תערוכות עיצוב, חופשות “בטן גב” לקריאה ומנוחה, ערים תוססות וטבע עוצר נשימה, מסעות מסקרנים ומאתגרים לקצה העולם… כל אחד מאלה הוא רובד ומקור להשראה, העשרה, אנרגיה ושמחת חיי. על קצה המזלג ממסעותיי…

?אהבתם את המאמר

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בפינטרסט