שנים של זוגיות ושל גילוי עולם משותף. מידי פעם אני מזכירה את השם הודו ונהדפת באופן נחרץ: “כף רגלי לא תדרוך בהודו” וברור מי הדובר. אז דעו – יש הפתעות בחיים!

שנות השמונים המאוחרות, אני בת עשרים וקצת, יוצאת (עם אחותי יעל, שהיא בת עשרים ועוד קצת) מארץ הקודש לראשונה בחיי למושג הנכסף “חוץ לארץ”.

טיול אחרי צבא, חצי שנה במזרח. במהלכו קריאות מבתי עדי: “אמא בואי”

כמעט בכל שנה בחודש אפריל קורה לי דבר
מופלא. אני טסה לשבוע העיצוב במילאנו – בירת העיצוב הבינלאומית.

כה קרובה וכה אהובה עליי. חופי הים, האנשים, האוכל, הפשטות, האסתטיקה והאותנטיות. את כל אלה הכרתי לאורך השנים מהאיים השונים בהם נפשתי ובביקוריי באתונה, שבליבה האקרופוליס.

היה לי חלום, לעמוד מול מפלי הניאגרה. אז יצאנו לטיול גדול בצפון ארה”ב ובקנדה שבמרכזו ביקור במפלים. רק כשעמדתי מולם הבנתי עוד יותר שהיה זה חלום ששווה ביותר להגשימו.

חודש אוגוסט בעיר הבירה אדינבורו – המקום להיות בו, בזמן פסטיבל האומניות הגדול ביותר בעולם. העיר כולה לובשת חג, חג של תרבות ואומנות.