הסיפור שלי
בחצר בית הוריי, בית ילדותי בשכונת ביצרון הקטנה בתל אביב, ילדה קטנה העמלה שעות רבות סביב עץ הלימון, תחת ענפיו ולפעמים גם מטפסת עליו.
גורפת ומעמיקה שוב ושוב את גומת העץ, סוחבת דליי מים להשקיה, עוקרת סביונים מקצה החצר, חופרת באדמה הרטובה ושותלת אותם בסדר מופתי בגומה. מתעוררת למחרת ומגלה באכזבה ששתלי הסביונים נבלו, עוקרת אותם ומחפשת “שתילים” אחרים…
מחכה בציפייה לפריחה הריחנית ולפירות הלימון הנפלאים. מגלה עולם שלם סביב עץ הלימון שלי – חיבור לטבע ולאדמה, טיפוח, אסתטיקה, עבודת כפיים, חושים מתעוררים ויופי.
ואני כל אלה – הגומה המזינה, הפרי הצהוב הבוהק למרחוק, החמוץ והמיוחד שהופך למתוק ומרווה בקלות מרובה, הריח המרענן המפיח אנרגיה וחיים. אני כמו העץ המשנה צורתו ומתחדש במחזוריות עונות השנה והשנים החולפות.
הכמיהה הגדולה ליופי ואסתטיקה עברה דרך מכונת התפירה וקופסאות החוטים והכפתורים הצבעוניים של אמי, שהיו אוצר גדול עבורי. דרך הסולם וארגז כלי העבודה של אבי, שתמיד עסק בשיפוץ ובשדרוג ביתנו הצנוע בשכונה התל אביבית. ואני ילדה ונערה מתבגרת, בכל רגע פנוי תופרת, רוקמת, סורגת. קונה בגדים בחנויות יד שניה, גוזרת, פורמת ומתאימה אותם לדמיוני היצירתי ולגופי.
כל זה הוביל להגשמת חלום ובניית ביתי בקיסריה. הבית האהוב והגינה הפורחת היו הממלכה הפרטית שלי. בית בלב שמורת החרובים, מול הר הכרמל ונושק לים.
